צניחת מסתם מיטרלי

מהם הגורמים לצניחת מסתם מיטרלי?

גורמים מולדים / תורשתיים לצניחת מסתם מיטרלי:

• מחלות רקמת חיבור (תסמונת מרפן, אהלרס־דנלוס).
• עלים מוארכים או גמישים מדי מלידה.
• נטייה משפחתית (בכ־15% מהמקרים נמצא בסיס גנטי ברור).

גורמים אחרים שיכולים לחקות צניחת מסתם מיטרלי ולגרום לדלף מיטרלי

• איסכמיה או אוטם בשריר הלב → פגיעה במיתרי הגידים.
• הסתיידות טבעת המסתם בגיל מבוגר.
• מחלות ראומטיות או אנדוקרדיטיס.

אילו תסמינים עלולים להופיע בצניחת מסתם מיטרלי?

מרבית החולים לא יחוו תסמינים כלל. אצל אחרים יופיעו:

דפיקות לב (פלפיטציות)

תחושת דופק מהיר, לא סדיר או חזק מהרגיל. לעיתים נובעות מהפרעות קצב עלייתיות או חדריות. מתגברות במנוחה, בלילה או במצבי מתח.

כאבים בחזה לא טיפוסיים

כאבים שונים מכאב איסכמי; מתוארים כלחץ, דקירה או כובד. מופיעים גם במנוחה ולעיתים קשורים לרקע רגשי.

קוצר נשימה ועייפות

סימן לדליפה משמעותית. נגרמים מהצטברות לחץ בעלייה ובריאות. החולים מתארים ירידה בסבילות מאמץ ועייפות מתמשכת.

סחרחורות ועילפון

סחרחורת ועילפון קשורים בעיקר להפרעות קצב חדריות. תסמין נדיר אך חשוב לניטור.

חרדה ורגישות יתר

חרדה ורגישות יתר שכיחה בקרב חולי MVP. נובעת משילוב של פעילות יתר של מערכת העצבים והחוויה הגופנית של פלפיטציות.

מיגרנות

שכיחות גבוהה יותר בחולי MVP, ייתכן עקב שינויים המודינמיים או נוירולוגיים.

עייפות כרונית וחוסר סבילות לעמידה (POTS):

אצל חלק מהחולים מופיעים סימנים של טכיקרדיה תנוחתית עם חולשה ודופק מואץ בעמידה.

כיצד מאבחנים צניחת מסתם מיטרלי על ידי קרדיולוג?

אבחון צניחת מסתם מיטרלי הוא תהליך המשלב בין הערכה קלינית על ידי קרדיולוג , בדיקה פיזיקלית, ובדיקות הדמיה. מאחר שמדובר בליקוי מבני במסתם הלב השמאלי, הסימנים אינם תמיד ברורים או חד־משמעיים, ולעיתים אף מתגלים באופן מקרי במהלך בדיקות שגרתיות. הקרדיולוג מתחיל בתשאול מפורט על תסמינים כגון קוצר נשימה, כאבים בחזה או דפיקות לב לא סדירות, ולאחר מכן עורך בדיקה פיזיקלית הכוללת האזנה ללב במטרה לזהות קליק סיסטולי אמצעי ו/או אוושה אופיינית. עם זאת, בדיקה קלינית לבדה אינה מספיקה, ורק בכ־20% מהמקרים היא מביאה לזיהוי מדויק. לכן, האבחנה מבוססת בעיקר על בדיקות הדמיה מתקדמות ובראשן אקו לב, המספק תמונה ישירה של מבנה ותפקוד המסתם. שילוב זה בין רושם קליני להדמיה מהווה את הבסיס לאבחון נכון ולתכנון הטיפול המתאים.

האבחון כולל מספר שלבים:

• בדיקה גופנית: קליק סיסטולי מאוחר או אוושה אופיינית. דיוק מוגבל (כ־20% מהמקרים בלבד מאובחנים כך).
• אקו־לב (Echocardiography): הבדיקה המרכזית. צניחה מוגדרת כאשר העלים בולטים ביותר מ־2 מ"מ מעל מישור הטבעת. הבדיקה מעריכה גם את חומרת הדליפה.
• אקו תלת־ממדי: מספק מבט מרחבי מפורט על מבנה המסתם, מיתרי הגידים והטבעת. חיוני לתכנון ניתוח.
• אקו במאמץ: מגלה דליפה שמופיעה תחת עומס, חשוב בא־תסמיניים.
•  MRI לב: מאפשר הערכת נפח החזרה וחדר שמאל ברזולוציה גבוהה.
• אק”ג והולטר: מזהים הפרעות קצב. עד 40% מהחולים מציגים אירועי קצב לא תקינים.
• בדיקות דם: אינן מאבחנות MVP אך מסייעות לשלול אנדוקרדיטיס או פגיעה נוספת.

מהם הסיבוכים האפשריים?

• דליפה חמורה → אי־ספיקת לב.
• הפרעות קצב → עלולות לגרום לעילפון ואף למוות פתאומי (נדיר).
• אנדוקרדיטיס זיהומית → סיכון מוגבר בחולים עם דליפה קשה.
• קרדיומיופתיה משנית → בעקבות עומס נפחי כרוני.

כיצד מטפלים בצניחת מסתם מיטרלי?

הטיפול בצניחת מסתם מיטרלי מותאם באופן אישי לכל מטופל, בהתאם לחומרת הדליפה המסתמית, נוכחות תסמינים, קצב ההחמרה ומחלות רקע נוספות. בעוד שחלק מהחולים כלל אינם זקוקים להתערבות מלבד מעקב שגרתי, אחרים נדרשים לטיפול תרופתי, ולעיתים אף להתערבות פולשנית ניתוחית או צנתורית. בשנים האחרונות נוספו גם פתרונות חדשניים, המאפשרים טיפול מותאם לקבוצות סיכון גבוהות, תוך שמירה על איכות חיים ושיפור הפרוגנוזה.

מעקב בלבד לצניחה במסתם מיטרלי

בחולים ללא דליפה מסתמית משמעותית או ללא תסמינים, ההמלצה הראשונית היא מעקב תקופתי. המעקב כולל ביקורת אצל קרדיולוג, בדיקות אקו לב תקופתיות והערכה קלינית על פי הצורך. מטרת המעקב היא לזהות החמרה מוקדמת בתפקוד המסתם או הופעת סימנים ראשוניים לאי־ספיקת לב, ובכך לאפשר התערבות בזמן לפני שנגרם נזק בלתי הפיך לשריר הלב.

טיפול תרופתי

• חוסמי בטא – ניתנים בעיקר לחולים הסובלים מפלפיטציות (דפיקות לב לא סדירות או מוחשות). התרופות מקטינות את רגישות הלב לאדרנלין, מאזנות את קצב הלב ומפחיתות את תחושת חוסר הנוחות.
• משתנים ו־ ACE inhibitors – מיועדים לחולים שפיתחו סימנים לאי־ספיקת לב, כגון קוצר נשימה או בצקות. משתנים מסייעים להפחתת העומס הנוזלי, בעוד שמעכבי ACE משפרים את תפקוד הלב ומפחיתים את הלחץ על המסתם.
• אנטי־אריתמיים – במקרים של הפרעות קצב משמעותיות, מעבר לפלפיטציות פשוטות, יינתנו תרופות ייעודיות לשמירה על קצב סינוס תקין ולמניעת סיבוכים כגון פרפור פרוזדורים.

מניעה

בעבר הייתה מקובלת המלצה גורפת על מתן אנטיביוטיקה לפני פרוצדורות פולשניות, מחשש לאנדוקרדיטיס זיהומי. כיום ההמלצה הצטמצמה באופן משמעותי: אנטיביוטיקה ניתנת רק לחולים בסיכון גבוה במיוחד – למשל לאחר ניתוחי מסתם או במקרים של זיהומים חוזרים. בכך נמנע שימוש מיותר באנטיביוטיקה, אך נשמרת ההגנה במצבים בהם הנזק הפוטנציאלי גדול.

ניתוח או צנתור

• תיקון מסתם בניתוח (Repair) – נחשב לגישה המועדפת, משום שהוא שומר על המסתם המקורי ומפחית סיבוכים ארוכי טווח. שיעורי ההצלחה גבוהים במיוחד כאשר ההתערבות מתבצעת במרכזים מנוסים ובשלב מוקדם יחסית של המחלה.

• החלפת מסתם – נשקלת כאשר לא ניתן לתקן את המסתם. ההחלפה עשויה להתבצע במסתם מכני (דורש טיפול קבוע בנוגדי קרישה) או ביולוגי (עמיד פחות לאורך זמן).
• MitraClip – טכנולוגיה חדשנית בצנתור, המאפשרת תיקון של המסתם ללא צורך בניתוח לב פתוח. היא מיועדת בעיקר לחולים בסיכון ניתוחי גבוה, ומעניקה להם אפשרות טיפול בטוחה ויעילה יחסית, תוך קיצור זמן ההחלמה.

• דליפה חמורה: דורשת מעקב וייתכן ניתוח.
• הפרעות קצב: מחייבות ניטור הדוק.

ניתוח מסתם מיטרלי, מומחיותו של פרופ' פול פפר

פרופסור פול פפר הוא קרדיולוג בכיר ומצנתר מומחה מהמובילים בישראל, המשמש כמנהל שרות הצנתורים במרכז הרפואי שיבא – תל השומר. במסגרת תפקידו הוא אחראי על ביצוע צנתורים מתקדמים וטיפולים חדשניים במחלות מסתמי הלב, ובינהם בצניחת מסתם מיטרלי. הניסיון הרב שצבר בשיבא מציב אותו בחזית הטיפולים הבינלאומיים, כולל שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כגון MitraClip ו PASCAL , ומאפשר לו להעניק למטופלים פתרונות מותאמים אישית. בנוסף לתפקידו הקליני והניהולי, פרופ’ פפר משמש כפרופסור חבר קליני באוניברסיטת תל־אביב, שם הוא עוסק בהוראה, מחקר והכשרה של דור העתיד של הקרדיולוגים. לצד עבודתו הציבורית, הוא מעניק ייעוץ אישי, אבחון מקיף וליווי רפואי רציף בקליניקות פרטיות בכפר סבא ובתל אביב, המאפשרות למטופלים ליהנות מרפואה ברמה הגבוהה ביותר, יחד עם יחס אישי ומקצועיות בלתי מתפשרת.